לפני שמתחילים, כדאי לגשת לאתגר הזה בכיף. זה פשוט ומהנה.
ועכשיו – לעבודה…
לנשים הרות:
תקבעי מועד בו לא מתוכננות הפרעות
עמעמי את האורות, כבי את הטלפון הנייד, את הרדיו והטלוויזיה
שכבי על הגב והתרווחי בנחת
נקי את הראש מהטרדות היומיות
לפעמים עוזר לקחת מספר נשימות עמוקות
חשבי על משהו שאת מאוד אוהבת ותתרכזי בו.
כשאת מרגישה שאת רגועה, ומלאה בטוב – הניחי את ידייך על הבטן בעדינות רבה, עם כל הרוך שיש בך. דמייני שאת מחזיקה עכשיו בידייך את התינוק שבבטן.
עם המחשבה והרגש שלך, תתחברי אליו.
תשהי כך מספר דקות.
עכשיו כשאת אתו – הזמיני אותו לבוא לידיים שלך. חשבי שאת אומרת לו: אני כאן בשבילך, אם טוב לך לבוא, אז בוא. ואם לא, גם טוב.
הערות:
חשוב מאוד להשתדל ולא לחשוב על דברים מעצבנים. דרושה נוכחות מאקסימאלית, כאשר אנחנו בטוב.
אנחנו מזמינים אותם ואם מתאים להם, הם באים. לא כדאי להיעלב אם הם אינם באים בפעם הראשונה. חשבו על כך כאל בקשה מהילד הקטן שלנו שיבוא לחבק אותנו והוא – "לא בא לו" באותו הרגע. וזה בסדר.
ולכם, בני זוג, אחים וחברים
זה עובד בדיוק באותה הדרך, אלא שעבור נשים בהריון הדבר פשוט הרבה יותר משום שבנוסף לקשר באמצעות הידיים, הן מסוגלות ליצור קשר באמצעות הרגש והמחשבה.
לנו, "החוצנים" במובן הזה, קשה יותר. הכלי העיקרי שלנו הוא המגע ולכן צריך להקפיד שיהיה זה מגע עדין, מכיל, עוטף, אוהב ונוכח כל הזמן.
מספר מילים לסקפטים:…
רק לרגע, דמיינו שזה אפשרי. נסו להיכנס לעניין כאשר אתם "משאירים את הדלת מעט פתוחה". לתינוקות שבבטן חשוב מאוד שנבוא בתום לב ובנוכחות מלאה. תנו לעצמכם להרגיש, תנו לעצמכם לחוות. אחרי החוויה, תבוא האמונה.
חוויה של קשר עם העובר היא חד משמעית ואינה מותירה מקום לספק. כשחוויתם את הביחד, תדעו שזה זה.
איחוליי להנאה מרובה,
ד"ר קרלוס רוזנברג
